הסיפור שלי ושל הריצה המדיטטיבית

תמיד חשבתי שאין לי את זה, את "גן הריצה". הייתי רצה 500 מטר ומתנשפת כמו אחרי מרתון, פחדתי מזיעה כמו מאש ואת הבגרות בספורט עברתי רק כי אבא שלי שילם לי 1000 שקל (True story).

ניסיתי סוגי אירובי שונים, שיעורים, מדרגות וריצה, באמת שניסיתי לאהוב ריצה. אבל רק הייתי מתחילה לרוץ והמחשבה הראשונה שהייתה עולה לי בראש זה "מתי זה ייגמר כבר?!" כל קילומטר היה סבל, שמקרב לרגע המיועד שבו אוכל לחזור לנשום וללכת רגיל.

עד לפני שנתיים. שם הכל השתנה.

אבא שלי, בן 60, פסיכולוג קליני במקצועו, וחוקר בתחום הגוף והנפש, פיתח את הריצה המדיטטיבית.

במשך כל חייו הוא חקר את תחום הגוף והנפש בכלל והריצה בפרט, ולפני שנתיים פיתח סגנון ריצה ייחודי שעוזר להתמודד עם מאמץ ממושך במהלך ריצה למרחקים ארוכים.

זהו סגנון ריצה שמושתת על עקרונות פסיכולוגיים בהם אתה מרגיל את המוח שלך שהריצה זה המצב הבסיס, הסטטוס קוו ואז אנחנו לא עסוקים ב"מתי זה ייגמר".

אבל זה לא הכל… הדבר היפה בריצה הזאת זה שאת העקרונות של ההתמודדות עם מאמץ לומדים ליישם אחרי זה גם בתחומים אחרים בחיים שלנו: זוגיות, עבודה, לימודים…

____

"בגיל 60 רץ יותר טוב מאשר רצתי בגיל 20!" הוא אמר לי בהתרגשות, מיותר לציין שמעולם לא ראיתי אותו כל כך חטוב ומאושר.

ובכל זאת, שהוא סיפר לי על הריצה המדיטטבית הגבתי בסקפטיות- don't get your hopes on

ריצה היא מחוץ לגבולות הקו האדום.

אבל הקשבתי, (אבא שלי תמיד אומר, שעל אף שאני יישר אומרת לא, בסוף אני מקשיבה יותר טוב מכל המטופלים שלו) וכשחזרתי למיאמי ובין ההוריקן לחיפושי הדירה החלטתי לנסות ליישם את העיקרון הראשון של הריצה (והיחיד שזכרתי):

עקרון הבייס ליין, בו אנחנו מרגילים את המח שלנו שהריצה היא הסטטוס קוו, המצב הבסיסי. נשאלת השאלה, אם הייתי צריכה עכשיו לרוץ כל חיי, לא הייתי רוצה להמשיך להרגיש? לחוות?

העיקרון הזה לקוח מעולם הטבע והספארי, האיילות רצות מהשניה שהן נולדות, רק ככה הן שורדות. המוח שלנו הוא אורגניזם מסתגל וברגע שאנחנו ״מלמדים״ אותו שזה המצב הבסיסי הוא מסתגל.

אז אני מוצאת את עצמי רצה בטיילת במיאמי וממלמלת לעצמי "אני איילה" ומזכירה לעצמי שזה המצב הטבעי. לראשונה בחיי הייתי פחות עסוקה במחשבה "מתי זה ייגמר כבר" והצלחתי לא רק לסיים 5 ק"מ אלא אפילו להינות מהריצה.

לאחרונה התחלתי להתמיד בריצה המדיטטיבית, כחלק מההכנות לחצי מרתון הראשון שלי. וראיתי איך כל חיי השתנו לטובה, למדתי להתמודד בצורה טובה יותר עם מכשולים, למדתי להיות נוכחת ברגע גם שאני נתקלת במאמץ או קושי

ולא פחות חשוב, למדתי להינות מהריצה.

שרצים, החיים מקבלים משמעות, כל ההסתכלות על החיים משתנה. נהייתי מאושרת יותר.

אז החלטתי להעביר את זה הלאה;) ולעזור לך להגיע למטרות הכושר והאושר שלך.